<h1>יראים סימן ס"ג</h1>
<h2>דף ל.</h2>
תניא בב"מ בהשוכר אה"פ ובפסחים פ' כל שעה אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסור מפני הרגל עבירה. ובפסחים [ל"ו א'] מסקינן כעינא דתורא שרי פי' עוגה קטנה ונאכלת מיד. ותניא אין שטין את האליה בתנור ואם שט כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה עד שיסוק את התנור. אע"ג דקימל"ן [חולין קי"א ב'] דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח דנותן טעם בר נותן טעם שארי טישא [נפישא] פיטומא והוי כבשר בעין ואסיר ותניא בפסחים בכיצד צולין [ע"ו ב'] פת שאפאה עם צלי בתנור אסור לאוכלה בכותח כיון דנפיש פיטומא דצלי הוי כעין טישא ולא שרינן ליה מטעם נותן טעם בר נותן טעם. והיינו נמי טעם דחזקיה משום דאביי דאמר בפ' כל הבשר צנון (שחלבו) [שחתכו] בסכין אסור לאוכלו בכותח כיון דנפיש חירופא דצנון מפליט לשומנא דסכינא טפי מרותחין והוי כבשר בעין, הלכך אע"ג דקימל"ן כרבא בר מיע"ל קג"ם. ורבא אמר בשלהי ע"ז [ס"ו ב'] בבת תיהא בדגוי שרי דריחא לאו מילתא היא, פת שאפאה עם צלי מיתסרי דכיון דנפיש פיטומא הוי ליה כעין בשר בעין, ורש"י פי' דפת שאפאה עם צלי בתנור לא קיימ"ל כמאן דאסר דקיימ"ל כרבא דאמר ריחא לאו מילתא היא ולא (הוי) [סבר] ריחא דאית ביה פטומא שאני. וכן פי' ר' יעקב ז"ל. וההיא דפת חמה ע"ג חבית (רמינו) [דמייתינן] על תרווייהו בפסחים וע"ז (ו)לא קשיא מידי, דסבר פת חמה שקולה היא ודמיא לא שאינה חלוקה כ"כ מכל אחת ואחת שיכול התלמוד לחלוק ביניהם. אבל אפיית צלי ובת תיהא לא דמו כלל. ולמדני רבינו יעקב ז"ל, דפת שאפאה עם צלי בתנור דמיתסר דוקא בתנור קטן שקורן פלדונר בלע"ז וכי"ב. שתנורים שלהם קטנים ואלים פיטומא דצלי בפת. אבל תנורים כעין שלנו שרי למפא פת עם צלי דנפיש אוירא דידהו ולא נפיש פיטומא דידהו. ואהאי סברא סמכינן לאפות פת עם צלי בתנורים שלנו ועם צלי של איסור בדיעבד שרי לכתחלה לא תקין למיעבד אלא א"כ הצלי מכוסה בבצק.
<h2>דף מד:</h2>
בשר בחלב. הזהיר הכתוב שלא לאכול בשר שנתבשל בחלב ואף בהנאה אסור דכתיב ביה תלתא זימני לא תבשל גדי בחלב אמו, א' בפ' ואלה המשפטים וא' בפ' כי תשא וא' במשנה תורה בפ' ראה אנכי ואמרינן בחולין פ' כל הבשר [קט"ו ב'] דבי ר' ישמעאל תנא לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים א' לאיסור בישול וא' לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה, גדי אשכחן כדכתיב, ושאר בהמות מנלן, אמרינן בחולין פ' כל הבשר [קי"ג א'] אר"א אמר קרא וישלח יהודא את גדי העזים כאן גדי העזים הא כל מקום שנאמר גדי סתם אפילו פרה ורחל במשמע (ואומר) [ואמר שמואל] גדי לרבות את החלב, גדי לרבות המתה, גדי לרבות את השליל, גדי להוציא את הדם, גדי להוציא את השליא, גדי להוציא את הטמאה. בחלב אמו ולא בחלב שחוטה [בחלב אמו ולא בחלב זכר] בחלב אמו ולא בחלב טמאה, ומסיק רב נחמן המבשל בחלב גדיא שלא הניקה אסור, מדאיצטריך ליה לשמואל למימר בחלב אמו ולא בחלב זכר [זכר] הוא דלא אתי לכלל אם, אבל הא כיון דאתיא לכלל אם אם הוא. בכאן אמרינן גדי להוציא את הדם. ויש לתמוה, דהכא לא חזינא פלוגתא וביומא פרק הוציאו לו [מ"ט ב'] חזינא דפליגי אמוראי, דאמר בפר ואפילו בדמו של פר. ומייתי ליה מהמנאת שה ומפדיון פטר חמור דלא הוו בני כפרה כגדי דהכא. וי"ל אלא תבשל סמיך ודם לאו בר בישול הוא, ובשר בחלב אינה אסורה אלא א"כ נתבשלו יחד, אבל (בלילה) [בליעה] אחרת בלא בישול לא מיתסרא מדאורייתא. כדאמרינן בפסחים באלו עוברין [מ"ד ב'] בשר בחלב חידוש הוא דאי תרו ליה כוליה יומא בחלבא שרי ואי מבשל בשולי אסור.
<h2>דף עו:</h2>
תניא בב"מ בהשוכר אה"פ ובפסחים פ' כל שעה [ל' א'] אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסור מפני הרגל עבירה. ובפסחים [ל"ו א'] מסקינן כעינא דתורא שרי פי' עוגה קטנה ונאכלת מיד. ותניא אין שטין את האליה בתנור ואם שט כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה עד שיסוק את התנור. אע"ג דקימל"ן [חולין קי"א ב'] דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח דנותן טעם בר נותן טעם שארי טישא [נפישא] פיטומא והוי כבשר בעין ואסיר ותניא בפסחים בכיצד צולין פת שאפאה עם צלי בתנור אסור לאוכלה בכותח כיון דנפיש פיטומא דצלי הוי כעין טישא ולא שרינן ליה מטעם נותן טעם בר נותן טעם. והיינו נמי טעם דחזקיה משום דאביי דאמר בפ' כל הבשר צנון (שחלבו) [שחתכו] בסכין אסור לאוכלו בכותח כיון דנפיש חירופא דצנון מפליט לשומנא דסכינא טפי מרותחין והוי כבשר בעין, הלכך אע"ג דקימל"ן כרבא בר מיע"ל קג"ם. ורבא אמר בשלהי ע"ז [ס"ו ב'] בבת תיהא בדגוי שרי דריחא לאו מילתא היא, פת שאפאה עם צלי מיתסרי דכיון דנפיש פיטומא הוי ליה כעין בשר בעין, ורש"י פי' דפת שאפאה עם צלי בתנור לא קיימ"ל כמאן דאסר דקיימ"ל כרבא דאמר ריחא לאו מילתא היא ולא (הוי) [סבר] ריחא דאית ביה פטומא שאני. וכן פי' ר' יעקב ז"ל. וההיא דפת חמה ע"ג חבית (רמינו) [דמייתינן] על תרווייהו בפסחים וע"ז (ו)לא קשיא מידי, דסבר פת חמה שקולה היא ודמיא לא שאינה חלוקה כ"כ מכל אחת ואחת שיכול התלמוד לחלוק ביניהם. אבל אפיית צלי ובת תיהא לא דמו כלל. ולמדני רבינו יעקב ז"ל, דפת שאפאה עם צלי בתנור דמיתסר דוקא בתנור קטן שקורן פלדונר בלע"ז וכי"ב. שתנורים שלהם קטנים ואלים פיטומא דצלי בפת. אבל תנורים כעין שלנו שרי למפא פת עם צלי דנפיש אוירא דידהו ולא נפיש פיטומא דידהו. ואהאי סברא סמכינן לאפות פת עם צלי בתנורים שלנו ועם צלי של איסור בדיעבד שרי לכתחלה לא תקין למיעבד אלא א"כ הצלי מכוסה בבצק.
